2.11.15

על המסרגה

אומרים שמי שטורח בערב שבת אוכל בשבת;  אז למרות שרק התחיל נובמבר,  אני כבר חושבת על הקור של ינואר וסורגת. זו העונה שמספיק קר בה כדי לדמיין גשמים ומעילים (למרות הסופה הטמפרטורות לא ממש צנחו) אבל עדיין לא קור משתק שמעורר בי רצון רק להתכרבל בפוך כל שעות היממה.
הצעיף הוא ארוך (ובארוך אני מתכוונת- אמור להיות ארוך. כבר קרה שסרגתי צעיפים עד אורך בינוני כי נמאס באמצע) בצבע היפה והמנחם ביותר בעולם, שבשילוב הסריגה הזו מזכיר לי שוקולד...
הסריגה עצמה מייאשת- שם התך הוא basket weave, כלומר כל 4 עיניים הן "צמה", זה לוקח נצח אבל בהחלט שווה את המאמץ.
חורף נעים!

10.10.15

התחלה






1// הקיץ נגמר סופית, וכמעט ששקעתי בתקופת אבל קצרה, עד שחזרתי הביתה אל פאי התפוחים הזה. אמנם אין על אבטיח, אבל פירות החורף המנחמים בדרך אלינו, וההתרגשות רבה.

2// אגב חורף שבדרך, כבר חודשיים שאני מתרגלת את תנוחת הרביצה בפוך עם משקה חם וספר, אבל עם מיץ תפוחים צונן ושמיכת פיקה. 
אני קוראת בשקיקה כל מילה ששלי גרוס כותבת, ולא יכולתי לפסוח על הספר הזה. בגללו, אגב, חטאתי וקניתי ברשתות שהבטחתי לעצמי להתנזר מהן (זו הסיבה, בעיקר). דחיית סיפוקים מישהו? אגב, הסניף הקרוב לביתי של סטימצקי, נמצא ברחוב ולא בקניון, קטן וביתי והמוכר שם היה כל כך נחמד... זה היה כל כך מבלבל ושונה מהחוויה הרגילה שברשתות הספרים...

3// אגב חורף #2- המשפט הזה בסוף הספר, שהאפיל על כל מה שהיה כתוב לפניו.

//4 יש רק שלוש תמונות, אבל הייתי חייבת להוסיף הערה על כך שזה פוסט פתיחה ובהצלחה לי ולבלוג ומי ייתן שאתמיד וכו'. 

ספיר